יש כיום, מלבד הביטקוין והאת'ריום עוד כ- 8,400 מטבעות קריפטוגרפיים שונים שערך השוק שלהם נאמד בכ- 2.5 טריליון$, לעומת סדר גודל של כ- 50 טריליון$ שווי כל המניות הנסחרות בכלל שווקי העולם. כלומר כ-5%. המחזור היומי של מטבעות הקריפטו, נאמד במרץ 2024 בכ- 71 מיליארד$.
אם בוחנים את משקיעי המטבעות הקריפטוגרפיים בארה"ב, מגלים כי רוב מוחלט של המשקיעים נמצא בגילאים הצעירים, מ- 20 ועד 45 ואילו בגילאים המבוגרים מעל 65, רק בודדים משקיעים במטבעות הדיגיטאליים.
מעקב אחר התבטאויות של משקיעים מפורסמים, כגון וורן באפט או שותפו צ'ארלי מאנגר ז"ל, מגלים כי הדעה כלפי הקריפטו היא שלילית, וכי הם רואים בזה סוג של הונאה.
הטענה העיקרית היא כי אין מאחורי הקריפטו שום התחייבות ממשלתית ולכן ביום בהיר אחד העסק יכול לקרוס. בנוסף לכך, מסבירים לנו כי מאחר והקריפטו אינו נושא ריבית או כל תשואה ואינו מייצר ערך נוסף, הרי להחזיק בו מהווה אובדן ערך לעומת מניות למשל, בהן הנהלת החברה מנסה להגדיל את הרווחים ואת תזרים המזומן ובכך להגדיל את ערך המניות שבידינו.
יש כאלה שמשווים את הקריפטו לזהב, בכך ששניהם לא מייצרים ערך נוסף, אבל ההשוואה אינה במקומה. לזהב יש ערך בלתי תלוי כחומר גלם בתעשיות שונות, אם בתכשיטים ואם ברכיבי אלקטרוניקה ואף בתערובות כימיות בהן יש לו תפקיד. כלומר מאחר ולזהב יש ערך נפרד גם בשימוש, הרי מהבחינה הזאת הוא עולה על הקריפטו שכן אין חשש שביום בהיר אחד יחליטו שאין צורך בזהב.
אף על פי כן
טענתי היא שלקריפטו יש ערך שאינו שונה בהרבה מערך 'כסף פיאט ' ובמובנים מסוימים יש לו יתרון, כמובן תלוי בסוג המטבע ורמת תפוצתו.
הראשונים שגילו את יתרונות הקריפטו באופן מובהק היו אנשי העולם התחתון שמצאו לפתע דרך נוחה להעביר ערך מתחת לרדאר של הפיקוח ההולך ומתהדק על העברות כספים במערכת הבנקאית העולמית. הקריפטו החליף מרכזי בנקאות שהיו מקלט לפושעים, רודנים ושאר גורמים מושחתים שאספו כספים באופן לא חוקי או לא מוסרי, כמו מערכת הבנקאות של שווייץ, ואדוז ושאר מקלטי ממון עולמיים בפינות שונות. הלחצים של מדינות המערב וארה"ב בראשם, צמצמו מאוד את חופש הפעולה של המערכות האלה וכל מעלימי המס, הפושעים, סוחטי דמי חסות בהיקפים גדולים, רודנים שעשקו את ארצותיהם, נאלצו למצוא פתרונות טובים יותר מאשר מחבואים פיסיים למיליארדי דולרים שבחלקם נאכלו על ידי מכרסמים ובחלקם נרקבו או היו צפויים לגניבה.
גם מדינות רודניות בעלות התנהלות עבריינית ממוסדת כמו צפון קוריאה או איראן, מצאו יתרון בניסיון לגנוב מטבעות קריפטו ממאגרים שונים לטובת רכישת סחורות סמויה בשל העיצומים שהוטלו עליהם.
הפופולריות של הקריפטו בקרב כל פורעי החוק, לא נעצרה שם. אנשים הקימו מקלטי רכוש על ידי הקמת חברות קש ורכשו מניות בחברות, נכסי נדל"ן, רק על מנת לגלות כי ברגע האמת, לא תמיד יש בידם לממש את רכושם בשל הצורך לעובר תהליכים חוקיים מסוימים.
כל אלה נתנו בסיס מצוין למטבעות הקריפטו בצד שגשוג תעשיית נוכלים גדולה, כי אם כל אחד יכול להמציא מטבע קריפטו בעזרת טכנולוגיה מתאימה, מה מונע מאנשים לקחת כסף בתואנות שווא ולמכור חלומות קריפטו מבלי שייווצר ערך.
בין כל אלה בלטו המטבעות העיקריים, בראש וראשונה הראשון למטבעות הקריפטו – הביטקוין ואחריו האת'ריום. אלה הפכו להיות הליך מקובל בעסקאות שנדרשה בהן דיסקרטיות.
אבל, שינוי מדיניות של הדיקטטור הסיני – שי והלחצים המתגברים על בכירי עולם העסקים הסיני, בצד הסנקציות שהוטלו על מקורביו של פוטין מקרב האוליגרכים, מלחמת רוסיה אוקראינה שגרמה גם לאנשים שאינם מאוד עשירים לנסות ולהציל חלק מרכושם על ידי הברחתו באופן שיאפשר להם שימוש במדינה אחרת כשאוקראינה מאוימת להיחרב על ידי הרוסים ולאבד שטחים ונכסים, ואפילו מדינה כמו ישראל שנקלעה למלחמה מתמשכת לאחר משבר פוליטי שקדם לה, גרמה לרבים לחשוב כיצד ניתן לשמר ערך רכוש אישי בלי להיקלע לסיבוכים של העברות הון החשופות הן למגבלות שונות והן למיסוי מסוגים שונים.
כלומר, ערכם של המטבעות הקריפטוגרפים העיקריים, הפך להיות מקום מקלט אם מפני שלטונות החוק ואם מפני סיטואציות שגרמו גם לאזרחים שומרי חוק לרצות להבריח חלק מנכסיהם מכלל סכנה של הלאמה או אבדן ערך מוחלט.
בהקשר הזה ראוי לציין כי כל עוד יהיו מספיק אנשים שיש להם אינטרס לקיים מערכת כלכלית סמויה, הרי למטבעות הקריפטו העיקריים, יהיה ערך בשל יכולתם להעביר באופן מוסכם, ערכים בין מדינות ובין אנשים.
"טיעון המחץ" הכולל סתירה פנימית
אחד הטיעונים של כלכלנים חשובים ומנהלי השקעות מובילים, היא כי הקריפטו בנוי על הסכמה ואינו מנוהל על ידי מדינה או מוסד בנקאי מרכזי ולכן "אי אפשר לסמוך עליו". ביום בהיר אחד, יכולה ההסכמה להתפוגג והכל ירד לטמיון ומאחר ואין לקריפטו שום גיבוי, הוא לא יחזיק מעמד.
התשובה לעניין הזה הוא המשפט האנגלי הידוע: "כשבית המחוקקים מתכנס, איש אינו בטוח ברכושו או בחייו". בוא ונבחן מה קרה למטבעות החשובים בעולם, מבחינת ערכם. ומדוע זה קרה.
מרגע שמדינות ניתקו את עצמן מבסיס הזהב או מכל בסיס רכוש אחר, הרי יש ביכולתן להדפיס כסף כרצונן. וכך קיבלנו תקופות של אינפלציה שבישראל וחלק ממדינות דרום אמריקה הגיע לשיעורים תלת ספרתיים. ערכו הריאלי של הדולר, אם נשווה אותו לתחילת המאה העשרים איבד מעל 90% מערכו הריאלי וכוח הקניה שלו וכך גם הליש"ט הבריטי, או הין היפני. המרק הגרמני והפרנק הצרפתי כמו גם מטבעות פחות מרכזיים באירופה, לפני עידן היורו, גם הם איבדו עשרות אחוזים מערכם והיפר-אינפלציה ששררה בגרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, המחישה עד כמה מטבע רשמי אינו מהווה הגנה לכלום.
המטבע שמנפיקות מדינות, המוגדר FIAT MONEY שאינו מבוסס ערך, אלא הוא "צו של הממלכה" לא רק שאינו מבוסס על הסכמה רחבה, אלא למעשה משמש בידי פוליטיקאים לממש אינטרסים זמניים, גם על חשבון הרכוש של מחזיקי המטבע באוכלוסייה. אנשים שמחזיקים פיקדונות בריבית נמוכה, מגלים פתאום התפרצות אינפלציונית שמפחיתה את ערך המטבע הרבה יותר מהר מאשר הריבית שהם מקבלים ובכך מאבדים ערך, לעיתים גם אבדן ערך מהותי.
דווקא מערכות קריפטו כמו הביטקוין המגבילים את כמות הפקת המטבע בקצב הולך ופוחת, מוציאים מהידיים האופורטוניסטיות של פוליטיקאים, את היכולת לאבד ערך. כלומר, כל עוד יש ערך להסתרה, הרי המוסכמה בין אנשים לגבי ערכן של מטבעות הקריפטו העיקריות, יימשך.
האם מומלץ להעביר חלק מההשקעות למטבעות קריפטו ואם כן לאן?
ראשית, לאנשים שחיים בסביבה רגועה, כדאי בעיקר לפזר את השקעותיהם בנכסים שונים. אנשים בעלי הון קטן, חייבים להסתפק במניות ובאגרות חוב. אנשים בעלי הון גדול יותר (כגון משקיעים כשירים על פי הגדרתם ), צריכים לשקול גם השקעות בנדל"ן או בקרנות אקוויטי. אנשים שמרגישים כי האדמה זעה מתחת לרגליהם וחוששים להמשך חייהם במקום מסוים, צריכים לשקול להעביר חלק מנכסיהם למטבעות הקריפטוגרפיים העיקריים על מנת להיות מסוגלים לנייד ערך בין מדינות. מאחר ומדובר במוסכמות בין אנשים, ההסכמה הרחבה ביותר, קיימת רק במטבעות הנפוצים ביותר ולכן לא כדאי ללכת למטבעות מהשורה השנייה והשלישית, אלא להסתפק בהעברת חלק של הנכסים לקריפטו. אבל, מי שלא רואה את עתידו במקום אחר, עדיף לו שפשוט ישקיע את כספו במגוון נכסים: בשוק האמריקאי, בשוק הישראלי, ומעט גם בשווקים אחרים כגון בשווקים האירופיים המבוססים יותר, אולי בשוק ההודי וייתכן גם כתבלין בשווקים אחרים בדרום מזרח אסיה. מכל מקום אין השקעה טובה יותר מהשקעה מפוזרת בין מניות שונות במגוון ענפי כלכלה וברחבי העולם החופשי שם מתקיימות בקרות ורמות הדיווח אמינות ומנהלי החברות בממוצע לפחות, פועלים בכל כוחם על מנת לייצר ערך נוסף למחזיקי המניות.
