מאז המשבר הכלכלי של 2008 היו מספר הצלחות ענק של מנהלי קרנות גידור שהצליחו לנבא את הנפילות ורכשו את האופציות המתאימות שהעשירו אותם באופן דימיוני. כמה מהמצליחים הגדולים ידעו למנף את הצלחתם באופן יוצא מן הכלל והקימו קרנות גידור שגייסו כספים רבים בהתבסס על אותה הצלחה.
לעיתים המומנטום של ההצלחה היה כה חזק עד שההילה נגעה בכל מה שעשו וגם כמה הצלחות פחותות ערך יוחסו לאותה יכולת מאגית של ניבוי אירועים כלכליים.
אחד ממנהלי ההשקעות האלה שהמיתוסים סביב דמותו כה התעצמו, עד שהכינוי שלו היה 'אלוהים', נאלץ בשנה האחרונה לסגור את קרן הגידור שלו לאחר שמספר אכזבות רצופות, גרמו ללקוחותיו להיפרד ממנו ולחפש את הכוכבים הבאים.
מה היא אפוא, קללת ההצלחות הגדולות?
כאשר מנהל השקעות או אדם העוסק בחיזוי כלכלי, מנתח מצב מורכב ומצליח לנבא את התוצאה, התוצאה אינה רק תוצאה של הניתוח אלא צירוף ממוזל.
מה הכוונה? האם אין ערך לניתוח?
התשובה היא כי לניתוח יש ערך מוגבל. מספר הגורמים שיכולים להשתבש, בדרך, רבים מאוד וגם כאשר אדם עושה ניתוח שכלתני ומפורט, מרבית המשתנים לא יופיעו בניתוח שלו מאחר ואין בן אנוש שיכול להכליל את כל ההשפעות הצפויות על אירועים כלכליים.
לכן, כשמישהו מצליח, הרי הוא הצליח אולי ב-5% מהניתוח ושאר 95% הסתדרו לו בצורה טובה או לפחות לא פגעו בתוצאות של הניתוח שלו.
כאשר הדברים מסתדרים, מנהל ההשקעות יהיה כמובן שמח מאוד, אבל כאשר הדברים מסתדרים בעת שמנהל ההשקעות החליט לקחת הימור גדול מאוד (וכמובן טיפשי, בגלל כל מה שכתבנו למעלה), הרי הוא הופך להיות סוג של כוכב. כולם שמעו את הניבוי שלו וכולם ראו שזה הצליח. אנשים אוהבים הצלחות גדולות ועוד יותר אוהבים הימורים גדולים שהצליחו ולכן המשקיע שלנו ייהנה מתקופה של חסד במהלכה יוכל למכור את עצמו כמומחה מהמעלה הראשונה ולמשוך אחריו עכברים מסוממים כמו החלילן מהמלין.
העובדות השכיחות הן, שבשל אותה הצלחה, המשקיע שלנו ימשיך לקחת הימורים גדולים וחסרי אחריות ולכן בסופו של דבר, יפסיד את כספם של כל הטיפשים הנוהים אחריו.
אז מה, אין משקיעים טובים? מה עם וורן באפט ופיטר לינץ' ועוד כמה?
אז התשובה היא שוורן באפט ומיעוט דומיו הם היוצאים מן הכלל. לא בכך שאין להם מזל, אלא בכך שהם לא נותנים להצלחה ממוזלת לעלות להם לראש. הם יודעים כי פיזור השקעות הוא חיוני ולעולם לא יהפכו את ההשקעה היחידה לדגל. הם ימשיכו להתייחס להשקעות כאל נמר טורף שלא ניתן ממש לאלף אותו. מותר לקחת סיכונים, אבל מבוקרים ואם מנתחים 100 השקעות בזהירות, אפשר להגיע להצלחה של 60% וזה די והותר.
וורן באפט לא משקיע במדדים שנותנים את פיזור האולטימטיבי אלא בוחר את השקעותיו בעצמו, אבל בהחלט לא מרכז את כספו בהשקעה יחידה או השקעות בודדות
אם מנתחים רק 3 השקעות ושמים בהם את כל הכסף, יש סיכוי שלפחות 2 מהם לא יעלו יפה ונפסיד את המכנסיים.
אז ניתוח בהחלט מקטין סיכונים, אבל לא מבטל אותם, לכן אין להתחיל לחשוב על עצמנו טובות ברמה שנאמין כי כל החלטה שלנו היא בהשראה אלוהית
כל השקעה מועדת לפורענות ולכן פיזור חשוב וגם הבחירה חשובה, שכן בחירה טובה יכולה לגרום לכך כי עדיין רוב ההשקעות שלנו יצליחו. את הסטטיסטיקה אפשר להשיג ב-100 מקרים ולא ב-3. במספרים קטנים זה פשוט לא עובד.
