אנשים חוששים מ"הלא נודע" ויותר מכך הם חוששים מאיום הכולל בצד האיום את המרכיב של הלא נודע. כך למשל נולד האיום הקלאסי: "חכה, חכה, מה שמצפה לך" כלומר איום שמשאיר בתוכו מרכיב של אי וודאות ומשאיר לדימיון להשלים.
אנשים גם חוששים מדברים שיש להם יציגות מסוכנת גבוהה, כמו למשל נשיכות כרישים, על אף שהסיכוי להיפגע מכריש ( גם בחופי אוסטרליה) הוא נמוך ביותר.
כך גם אנשים חוששים יותר מטיסות מאשר מנסיעות במכונית, על אף שהנסיעה במכונית מסוכנת יותר.
יש אנשים חוששים מחשמל ברמה היסטרית, כאשר מתועדים גם פחדים של התחשמלות מבטריות…חשמל נתפס כמשהו מאיים, לא נראה לעין ולכן מיסתורי, אך בעל נוכחות משמעותית בחיינו שכן, אנו מוקפים במכשירי חשמל וצורכים אותו באופן אינטנסיבי.
משמעות הסיכון מבחינתנו היא, חשיפה למשהו שמפחיד אותנו, מפני שהוא מאיים על שלמותנו הפיזית, על כספנו או על מהלך חיינו, אבל הפחד עצמו אינו תוצאה של ניתוח רציונלי והערכה אובייקטיבית של סיכונים, כי אם ביטוי אינטואיטיבי לפחדים, כפי שאנחנו רואים אותם. כריש מפחיד! באוסטרליה יש כרישים, לכן איני נכנס למים, גם אם הסיכון בנסיעה במכונית אל "חוף הכרישים" גדול סטטיסטית פי 10,000.
לעיתים התגובה הראשונית היא כה מוגזמת שהיא מייצרת תוצאה הפוכה. אדם שהגזים בבניית החששות שלו, עלול לקבל חוויה הפוכה ולהסיק מכך מסקנה, שהסכנה אינה קיימת ואז לקחת סיכונים לא רציונאליים.
המנגנון הזה אגב, משרת נוכלים, כמו אלה שמציעים למשקיעים להתנסות במסחר באופציות ומייצרים להם באופן מלאכותי, חוויה חיובית ומכאן הדרך סלולה להכניס אותם "למטחנת הבשר הגדולה."
חלק מהפתרון להתמודדות עם מה שנתפס אצלנו כסיכון הוא התוודעות קרובה יותר והבנת התופעה של מה שנראה מאיים ומפחיד.
ככל שהדברים נוגעים לשוק ההון ולסיכון לאובדן אפשרי של כסף, לעיתים קרובות, הסיכון אינו רציונלי והדרך להתמודד איתו היא להבין כיצד ניתן "לגדר" אותו, כלומר, להגביל אותו ותמיד חשוב להבין כי בכל סיכון עשוי להימצא גם סיכוי ועלינו לבחון תמיד את האלטרנטיבות.
האלטרנטיבה היא גורם מפתח בכלכלה, שכן אם אנו עומדים בפני שני מצבים אשר בשניהם יש לנו סיכון לאבד חלק מכספנו. בחירה בסיכון הנמוך יותר היא עדיין בחירה בסיכון, אבל יחסית לאלטרנטיבה היא החלופה הטובה יותר.
כלומר אנו יכולים לעיתים לראות בסיכון נמוך, כהגנה מסיכון גבוה יותר.
